רות

סרטה של חן דרכמן

 

עמוד זה הינו נוסח עברי לעמוד קמפיין מימון ההמונים של הסרט "רות". ניתן להגיע לעמוד הקמפיין ע"י לחיצה על הכפתור בצד או כאן. בכדי לתרום יש לעבור לעמוד הקמפיין, ללחוץ על כפתור pledge, ולהכניס סכום, בכדי לעקוב יש ללחוץ על כפתור follow. 

 

אודות ניווט בעמוד הקמפיין

אודות הפרוייקט

אודות הצוות

אודות ניווט בעמוד הקמפיין

בעמוד הקמפיין תוכלו גם לדפדף בין לשוניות שונות.

לחיצה על Updates תביא אתכם לרשימת כל העידכונים שפירסמנו עד כה (הכוללים עידכונים בעברית). 

 

הלחיצה על לשונית Community תאפשר לכם לראות את רשימת העוקבים והתורמים. אם אינכם רואים את שמכם תוכלו לדפדף אחורה לעמודים קודמים בכפתורי הניווט שתחת שמות העוקבים.

 

אודות הפרוייקט

"רות" הוא סיפור "מה היה קורה אם?" מיוחד, שבמרכזו סוד משפחתי שנשמר שנים וסוף סוף נחשף. העלילה המרתקת נוגעת בהיסטוריה משפחתית, זכרונות העבר, הכחשה, ובסיכומו של דבר, קבלה.

הסרט שלנו מסייע בייצוג אוכלוסיות שונות

 

סיפורנו נוגע בנושא השואה, אי-סובלנות, זיכרון, סימליות, ואפילו בצד האפל של התהילה. הסיפור סובב סביב נשים, ונשים מככבות בו ומובילות אותו גם מאחורי המצלמה. בנוסף, רבים מבני הצוות שלנו הם בני הקהילה הלהט"בית.

"רות" הוא סרט קצר המתרחש במהלך ביקור משפחתי בבית הסבתא בליל הסדר. הצילומים יתקיימו באביב 2019, בכיכובה של טובה פלדשו ("האקסית המשוגעת שלי", "המתים המהלכים"). טובה הייתה מועמדת לפרסי האמי והטוני בעבר והיא מאוד מוכרת בארה"ב במיוחד בקרב הקהילה היהודית.

רות, שחיה באופן מבודד, שמרה על סוד במשך שנים רבות. סוד שישנה את האופן בו משפחתה רואה אותה. סוד שעלול לגזול ממנה את אורח החיים אותו בחרה לעצמה. היש זמן טוב יותר לגילויים משני חיים מאשר במהלך ארוחת חג?

הפרוייקט נמצא בפיתוח מספר שנים, מאז שטעות איות קטנה במאמר שפורסם באינטרנט שינתה את משמעות דבריו וגרמה לשאלות רבות להתרוצץ בראשה של הכותבת והולידה תרחיש "מה היה קורה אם" שעוסק במניעים להחלטותיהם של אנשים.

התסריט של רות נבחר כ"בחירה רשמית" / פיינאליסט על ידי פסטיבלים ומענקים ברחבי ארה"ב (ניו יורק, לוס אנג'לס ועוד) ובעולם (מקסיקו, קנדה, בריטניה, ישראל ועוד) לרוב תחת קטגוריות "התסריט הטוב ביותר" או "התסריט הלא מופק הטוב ביותר". זה מעיד על כך שיש ציפיה רבה לראות את הסיפור מגיע למסך, זאת עוד לפני שהוא אפילו צולם, ומתוך כך ניתן להניח שהסרט הגמור יתקבל לפסטיבלים גם הוא. אנחנו לא יכולות לחכות לחלוק את הסרט עם כולם! 

אנחנו חיים בעידן בו שווה לבחון איך הצורך שלנו לדעת הכל עלול להשפיע על אחרים סביבנו, עידן בו קל לראות למה שנאה יכולה להוביל. הפרוייקט הזה עוזר לנו לזכור את ההשלכות של הנטיות והתופעות הללו.

מבחינה ויזואלית, אנחנו שואפים ליצור סיפור שמתרחש באווירה מאוד חמה ומאירת פנים, הרגשה משפחתית. הגינה של רות נרחבת ועשירה, מייצגת בית מטופח וחיים טובים לאורך שנים. התקופה היא פסח, תחילת האביב, וביתה של רות מוקף בעצים מלבלבים וצבעים בהירים. 

 

 

מה שאנחנו רואים בתוך הבית יוצר הרגשה חמימה ונעימה. הבית של רות ישן, אולי אפילו מיושן, אבל עליז ומאיר פנים.  שטיחים ארוגים, וילונות עבים, כיסאות עץ בפינת האוכל וצלחות עם דוגמאות מיושנות. כל מה שאנחנו רואים מהול באהבה, זמן וחיים שלמים.

כדי להציג לקהל את הנפשות הפועלות והעולם שיצרנו, נציג את המשפחה, רות והבית שלה, בעזרת שוט ממצלמת רחפן. בשנייה שניכנס פנימה, נעבור למסרטת יד, מה שיצור את האווירה הנינוחה, המוכרת, ואת האופן הכמעט כאוטי בו בני המשפחה מתקשרים זה עם זה. בסצינה האחרונה, עם רות במיטתה צופה בטלוויזיה, האווירה תהיה רגועה באופן שיצור ניגוד לסצינות הארוחה המשפחתית. חדר שקט, מוחשך, כשהאור והקול היחידים שנשמעים בוקעים מהטלוויזיה הישנה. סיום רגוע ליום כאוטי שהוא חלק מחיים כאוטיים שלמים. 

צילומי החוץ בתחילת הסרט ישמעו ויראו שופעי חיים. ציפורים מצייצות, ממטרות פועלות, וצליל מרוחק למדי של מספר מכוניות חולפות. בפנים, נוכל לשמוע צלחות מקרקשות ואנשים שמדברים אחד על גבי השני. "כאוס שמח". ולבסוף, בשביל לדמות את הסגנון הויזואלי המינימליסטי, חדר שקט כמעט לחלוטין, אולי מספר צרצרים בחוץ, והרחש של הטלוויזיה הישנה. הפסקול יהיה מאוד פשוט ומינימליסטי, עם רצועה פשוטה בהתחלה, ועם משהו דומה בסיום. שום דבר יותר מדי דרמטי או מסיח דעת. הכל ירגיש מאוד טבעי.

בקה: "הדינמיקה המשפחתית המוכרת שמוצגת בתסריט של רות משכה אותי באופן מידי, ואני רואה אותה כדומה לזו שבסרט "עד שהמשפחה תפריד ביננו". משפחה נינוחה, שמזכירה לנו משהו מוכר, נפגשת לחג. ואז, בחצי השני, הציפיות מסוג הסרט וסוג המשפחה בהם אנחנו צופים מתערערות לחלוטין. אנחנו לומדים שיש עוד הרבה מה לדעת על המשפחה הזו, שבמקור כל כך הזכירה לנו את המשפחה שלנו, ואנחנו מגלים שהאנשים בחיינו שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים היטב עלולים להסתיר מאיתנו סוד בן עידנים, שאם היו שמים לב היו מבינים שתמיד היה שם. 

אני אוהבת את זה שיש רמזים פזורים לאורך הסיפור. סיגנון כזה של כתיבה שמרמזת בעדינות מושך אותי. רמזים שמספרים לנו דברים חשובים על הדמות שרק בסוף אנחנו מבינים שהם היו רמזים.

בתור יהודיה, אני נמשכת לסיפור הזה במיוחד והרגשתי חיבור מידי למשפחה הכ"כ מוכרת הזו. אני מעריצה את האלמנט הפנטסטי שנוסף לסיפור, ואני אוהבת להיכנס לעומקן של הסיבות והפסיכולוגיה מאחורי החלטות מסויימות שנלקחו." 

על אף שהיעד שלנו הוא לגייס 25,000 דולר, כל סכום מעבר לכך יעזור באופן ניכר לצילום התוצר הטוב ביותר שאנחנו יכולים.

 

 

אם נגייס 25,000 דולר תהיה לנו רשת בטחון במקרה שמשהו ישתבש בעת הצילומים, בנוסף לכיסוי עלות ההוצאות של פוסט-פרודקשן.

 

 

אם נגייס 30,000 דולר נוכל לכסות את עלויות המועמדויות לפסטיבלי סרטים ועלויות פירסום שהן חלק מסיום העבודה על הסרט והפצתו בעולם ומול קהל רחב יותר.

 

 

אנא הצטרפו אלינו ועזרו לנו להביא את הסרט אל המסך הגדול!

 

 

תודה!

אודות הצוות

 

חן דרכמן (מפיקה בפועל, תסריטאית, קאסט) היא אמנית ישראלית  החיה בניו יורק כבר תשע שנים וקיבלה תושבות קבע דרך מסלול הצטיינות בתחום ההפקה. חן הינה שחקנית (“השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר”, “קופסא שחורה”, “הדרך”) ותסריטאית, ותסריטיה נבחרו כבחירות רשמיות ופיינלאיסטים בפסטיבלים ברחבי העולם. היא בוגרת המגמה לקולנוע וטלוויזיה בתיכון איילון בחולון (סיימה בהצטיינות) ולמדה משחק באקדמיה האמריקאית למחזות זמר ודרמה אשר בניו יורק.

 

הסיפור של רות קרוב לליבה של חן שהינה דור שלישי לניצולי שואה. היא תשמח להזדמנות להביא את סיפור ה"מה היה קורה אם"? הזה למסך (או לחלופין להעניק חיים לסיפור ה"מה היה קורה אם"? הזה) ולעודד את הצופים לנהל דיון מעמיק על הנושאים שעולים בסרט, ולחקור את נושא השואה וסיפורם של ניצולים אף יותר. 

 

סבתה נפטרה בזמן שחן עבדה על התסריט, מה שגרם לה לרצות אף יותר להביא את הסיפור הזה, שבמרכזו סבתא ונכדה (מערכת יחסים שאינה עומדת במרכזם של סיפורים רבים), למסך.

בקה רות'(במאית) היא יוצרת זוכת פרסים של סרטים עלילתיים ותיעודיים שכתבה וביימה סרטים שהוקרנו בפסטיבלים וקהילות בכל רחבי ארצות הברית. סרט הבכורה התיעודי שלה, One: A Story of Love and Equality, בוחן את הסיפורים האישיים של אנשים משני צידי דיון פוליטי סוער, ושואף להבין את ההבדלים ולגשר, נושא שהוא מוטיב חוזר בעבודותיה של בקה. 

 

 

בשנת 2017 היא ביימה, כתבה ושיחקה בשני סרטים קצרים זוכי פרסים, Lenses וWorkout Gaze, ושניהם מוקרנים כעת בפסטיבלים. בנוסף היא ביימה סדרת רשת תיעודית קצרה שעולה בקרוב, בשם The Difference, עבור חברת ההפקה זוכת האוסקר Shine Global. בהמשך 2017 היא ביימה פרק של The Election Effect, סדרת רשת תיעודית שעוסקת בהשפעת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016 על בני נוער ברחבי ארה"ב. הסדרה זכתה בפרס "הסדרה התיעודית או החינוכית הטובה ביותר" מטעם האגודה הבינלאומית של טלוויזיה רשת, והיא מופקת על ידי Shone Global בשת"פ עם Paramount Network. 

 

 

בסוף 2017, החלה בקה לביים פרוייקט תעודי המציג חולי סרטן הלבלב ששרדו זמן ממושך, עבור אירגון בשם Let’s Win.  

 

 

בתחילת 2018 בקה ביימה וכתבה סרט קצר, Boy Genius, שמוקרן כעת בפסטיבלים. בנוסף, היא שחקנית ומאלתרת ומתחילה את השנה השלישית שלה כחברה ב – The Peoples Improv Theater. היא משקיעה את זמנה בעבודה על הסרט העלילתי הראשון שלה באורך מלא.

קייטלין גולד היא מפיקת סרטים עצמאיים והמייסדת של חברת הפקה ופיתוח הממוקמת בניו יורק, Tanbark Pictures. היא הפיקה סרטים זוכי פרסים באורך מלא כמו Imagine I’m Beautiful ו The Sounding שיעלה בקרוב, בכיכובם של קת'רין הית'ון, טדי סירס והאריס יולין. סרטה האחרון, Inez & Doug& Kira, בכיכובה של מישל צ'רנוס, נמצא כעת בפוסט-פרודקשן. בנוסף, קייטלין היא אחת מהמייסדות של קרן 51, קרן הון שמטרתה לעזור במימון סרטים עלילתיים באורך מלא המובלים על ידי נשים/שבראשן עומדות נשים.

 

נטליה בוגדליס היא במאית וצלמת מאתונה, יוון. היא  סיימה לא מזמן את לימודיה באוניברסיטת ניו יורק, בית הספר לאמנויות, Tisch, שם למדה הפקת טלוויזיה וקולנוע. 

על אף שנטליה עבדה בניו יורק בשנים האחרונות, היא עדיין מאוד מחוברת לעירה, אתונה, שם ביימה את סרט הבכורה שלה The Owls, שזה לשבחים רבים. הסרט הוקרן ב-11 מדינות, בכמעל ל-30 פסטיבלים.

נטליה קיבלה מספר ציונים לשבח ופרסים על עבודתה בתחום הצילום והבימוי. היא גם כיהנה כאחת מהמנהלות של פסטיבל הסרטים Fusion, שחוגג את פועלן של נשים בקולנוע והינו חלק מיוזמת Sundance לנשים.

על אף שנטליה עבדה לא מעט בסקטור הפירסומי, וצילמה פירסומות וחומר לשימוש פנימי עבור קליינטים כמו נייק, סוורקובסקי וקלווין קליין, התשוקה האמיתית שלה הוא קולנוע עלילתי. היא תומכת גדולה בשוויון נשים וקידום סיפורים להט"בים בהוליווד.

ג'ן אנדרוז (מדיה חברתית) היא כותבת, מפיקה ואחראית מדיה חברתית שמתמחה במימון המונים של פרוייקטים שעוסקים במודעות חברתית.

 

 

לאחרונה היא קידמה את הקמפיין לקליפ Too Many Bodies, שמנצל את המדיום האומנותי של מחול מודרני ככלי להעצמה והחלמה בתקופה בהיסטוריה בה ירי המוני בבתי בספר הוא מציאות יומיומית. היצירה זכתה לאחרונה לתמיכתה של הפעילה החברתית בנושא רפורמת נשק, השחקנית אליסה מילאנו. 

 

אחת מהצלחותיה והנאותיה הגדולות ביותר של ג'ן הייתה העבודה על הפארסה הקומית הקצרה Wedlockes, בהובלתה של האייקון הלהט"בי גוויניביב טרנר (The L word, American Psycho). הפרוייקט מציג באור קומי את החוקים שעסקו בעבר בגירושים להט"בים לפני החלטת בית המשפט העליון לשוויון בנישואים. הסרט הוקרן ב-50 פסטיבלים, כולל Outfest. 

 

 

היא גם הייתה חלק מצוות ההפקה זוכה האמי של הסרט התיעודי To Climb a Gold Mountain, סרט עלילתי היסטורי שנתן במה למספר מהגרות סיניות שהתמודדו עם קשיים גדולים בלוס אנג'לס.

 

 

אהבתה של ג'ן לסרטים עצמאיים המריצה את שאיפותיה לכתוב ולביים יום אחד סרט תיעודי משלה.